מסלול חיי צביקה

View Larger Map

סבא צבי בילדותו- 1933-1945

סבא צביקה

סבא שלי נולד בשנת 1933,בבית חולים ליולדות (עין גדי) בתל אביב.בנם של חנה ואהרון מלמוד,

נולד כילד סנדביץ' אחיו הגדול נקרא אמנון ואחיו הצעיר משה.גדל בפתח תקווה בצריף קטן שכלל שני חדרים, מטבח ומרפסת סגורה שהייתה חלק מהמטבח.בתקופה זו עדיין לא היה חיבור לחשמל בצרף. המקלחת והשירותים היו בחוץ במרחק של 25 מטר לבין 30 מטר והאזור היה אזור חקלאי מסביב ובשכנות קרובה מאוד לכפר הערבי הכי גדול בארץ שם הכפר פג'יה .יחסי השכנות של השכונה היהודית עם הכפר הערבי הגדול היו מעורבים , לפעמים היו טובים ולפעמים לא. השכונה שסבי גר בה הייתה בפאתי פתח תקווה וכדי להגיע למקומות בפתח תקווה סבי היה צריך ללכת ברגל כ4 קילומטרים לכול כיוון.לכול משפחה בשכונה היה משק עזר חקלאי קטן שכלל בעלי חיים כמו עז , תרנגולות, ברווזים וכולי..בנוסף היו עצי פרי למיניהם (לצריכה עצמית ) וגינה גדולה ( גם כן לצריכה עצמית)עם גידול ירקות, כול זה היה בטפול שותף של המשפחה שכלל את האמא של סבי , סבתו, אחיו והוא כמובן. בקיצור העבודה תמיד הייתה מעל הראש.

עני אך מאושר מפני שלא ידע חיים אחרים.

בכיתה ד' כשהתבגר הצטרף לתנועת הנוער, הנוער העובד.

סבי הצטרף לפעילות במסגרת הפועל פתח תקווה ,ובמסגרת הזו התחיל את הפעילות בנגינה על חצוצרה מהר מאוד מאוד התברר לו שנגן הוא לא יהיה אז עבר לפעילויות ספורט. סבי היה בקצת מכול דבר: קצת כדורגל, כדורסל, כדורעף אבל התמקד והצטיין בשחייה .המורה קלט את הכישרון של סבי והכניס אותו לתכנית אימונים מקצועיים המיועדים לתחרויות (התחרויות היו בין לאומיות וארציות) למזל סבי הקבוצה שלו הייתה טובה וחלק מהמתאמנים נהפכו לטובים בארץ.הורי סבי בגיל 13 חגגו לסבי בר מצווה כמקובל בבית כנסת ואחר כך בבית.סבי קיבל מתנה אופניים , האופניים עזרו מאוד להתנהלות בין המקומות והיו מכשיר עזר חיוני ביותר. ל"הגנה" הצטרף בגיל 13 וחצי במסגרת שיטת ההגנה בשכונות היהודיות(כול שכונה שמרה על עצמה). שלוש פעמים בשבוע היה שומר בלילות כיוון שעוד לא היה צבא יהודי לא חיילים יהודים או משטרה יהודית ששומרים עליך. להזכיר שכול הישובים הישראלים לא היו במדינת ישראל אלה במדינת פלסטינה בשליטת הבריטים.

בגיל 16 הצטרף לארגון ההגנה הארצי שהיה ארגון מחתרת בפיקוד המוסדות היהודיים בפלסטינה. בארגון היו אימונים ק"פפ (קרב פנים אל פנים). בשנת 1944 סבא שלי היה בן 15. הבריטים עזבו את פלסטינה ופרצה מלחמת העצמאות הייתה התחלה של מוסדות מסודרים כולל צבא בישוב. סבי היה במסגרת תיכון והמצב הביא אותו לפעילות טרום צבאית במסגרת בית הספר. אבל בזמן המלחמה סבי לא התגייס כיוון שהיה רק נער. שלוש שנים לאחר המלחמה בגיל 18 סבי התגייס לצבא ישראל. סבי התגייס לנח"ל .

סבא בשירותו הצבאי

סבא בשירותו הצבאי

בגיל 16 הצטרף לארגון ההגנה הארצי שהיה ארגון מחתרת בפיקוד המוסדות היהודיים בפלסטינה. בארגון היו אימונים ק"פפ (קרב פנים אל פנים). בשנת 1944 סבא שלי היה בן 15. הבריטים עזבו את פלסטינה ופרצה מלחמת העצמאות הייתה התחלה של מוסדות מסודרים כולל צבא בישוב. סבי היה במסגרת תיכון והמצב הביא אותו לפעילות טרום צבאית במסגרת בית הספר. אבל בזמן המלחמה סבי לא התגייס כיוון שהיה רק נער. שלוש שנים לאחר המלחמה בגיל 18 סבי התגייס לצבא ישראל. בשנת 1951 סבי התגייס לנח"ל .

במסגרת הנח"ל סבא שירת בגרעין התיישבותי שהיעוד שלו הוגדר על ידי המוסדות כהתיישבות חקלאית על הגבול מדינת ישראל לצורך פיתוח חקלאי ובטיחותי.סבא הצטרף לקיבוץ צעיר מאוד בשם "ארז" שממוקם עד היום בגבול רצועת עזה מדינת ישראל. בשנת 1956 מדינת ישראל הייתה מעורבת המלחמה מול המצרים, מלחמה הידוע בשם מלחמת סיני.

במלחמה סבי היה בחיל שריון ועסק בהספקה לוגיסטית לטנקים. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים וסבי גויס לשרות בצבאי לתקופה של חודשיים. בתקופה הזו עסק בחיל חימוש (חימוש חיל רגלים).

הפעילות הייתה בעיקר בשטחים שבשומרון ויהודה..

עם הגיל המתבגר החליף סבי תפקיד במסגרת המילואים ועבר לעסוק בטיפול אורחי הצבא מחו"ל.

סבי חזר לגור הקיבוץ ארז ושם הכיר את דליה והם התאהבו .

סבא צביקה ודליה

סבא צביקה מתחתן עם דליה

צביקה הכיר את דליה בקיבוץ ארז .

דליה הייתה בת יחידה ואמה הייתה אישה חולה, אמה ואביה לחצו על סבתי (דליה) לעזוב את הקיבוץ ולבוא לחיות אתם בידע שאמה לא תזכה באורך ימים וסבתי נאלצה לזוב את הקיבוץ ולחזור לגור עם ההורים.

אהבתם של סבי וסבתי הייתה כו חזקה ושניהם החליטו להישאר ביחד , מאז ולתמיד.

סבי עזב את הקיבוץ אם חברתו סבתא בידע שהם רוצים להתחתן ולבנות משפחה בעתיד הקרוב.

סבא נענה לבקשה של סבתא וההורים שלה, לבוא ולגור אתם עד לחתונה.

אחרי שנה וחצי של חיים ביחד התקיימה החתונה של הזוג הצעיר באחריות אבא של סבתא ששכר לצורך כך אולם גדול ומכובד וארך במקום חתונה לזוג הצעיר עם קהל מוזמנים גדול. (ביניהם היו המון חברים)החתונה נערכה בבית האזרח ברמת גן.
במסגרת החברה שבה חיו, חתונה זו הייתה בין הראשונות ומשכה קהל רב.

הזוג החדש נשאר לגור בסמוך להורים, דירה לידם בגבעתיים.

לאחר שנה וחצי בערך, נולדה בתם הבכורה שהייתה לתפארת שהצדיקה את שמה, אורלי.
אמא של סבתי נפטרה והזוג חזר לגור בשינקיין 26 גבעתיים לבית הוריה של סבתי בכדי לטפל בו ולדאוג לו.

סבי עבד בחברה של אבא של סבתא שעשתה בעבודות עפר מכן עבר סבא לעבוד במרכז קופת חולים ועסק בחלוקת תרופות ממחסן מרכזי לסניפים ובתי חולים של קופת חולים כללית.

כאשר אמי הייתה בת חמש נולד צפי אחיה הקטן. סבי עבר קורס הכשרה למורי דרך בבית הספר לתיירות , במחזור הראשון.

מאז סבי היה מדריך דרך בשבילי ישראל.

לאחר כמעט 11 שנה סבי עבד כמהל כללי לחברת תיירות.

סבי עזב את העבודה וחזר להדריך כמורה דרך אבל התמחה בהדרכת קבוצות נוצריות.

עקב בעיות ביטחוניות של מדינת ישראל האנשים שעבדו בתיירות לא הצליחו להתפרנס וסבלו מחוסר הכנסה מפני פחד התיירים לבוא ולתייר בארץ. סבי חיפש אפשרויות עבודה אחרות ועבר לענף מסעדנות.

במסגרת זו סבי קשר את הענף הקודם אם הענף החדש וניהל מסעדות שהאכילו תיירים.
בינתיים סבתי הייתה ספרנית בספריה הקרובה לביתם ה"גיוס" של סבתי לעבודה בספריה נמשך כ22 שנים.

אשר המסעדנות לא הביאה הכנסה מספקת סבי עבר לנהל את מפעל עלית כ10 שנים.

חברת עלית חליטה להעביר את יצור השוקולד ממפעל עלית ברמת גן לנצרת עלית ועקב כך המפעל עלית הצתמצם במהירות כמעט עד לאפס.

במסגרת ההתעסקות הפעילה של סבי טיפל בפרויקט משפחתי, פרויקט נדל"ן שבו התוצר היה בניין מגורים בין שלושים דירות ברחוב שינקיין 26 גבעתיים. בליווי הורי (אורלי וגוני בעלה.)

בבנין זה סבי גר היום , אני אוהבת מאוד לבוא ולהתארח.

צביקה היום

היום,

סבי היום בן 77 וחצי, גמלאי.
עיסוקיו של סבי רבים, קודם כול מטפל בעצמו (ויש במה לטפל) בעיקר בעיות רפואיות אשר נגרמו עקב הגיל המבוגר.
כמו כן ביחד עם סבתא דליה סבא מטפל בבית , ניקיון, אוכל וכו..
סבא וסבתא משלמים וקונים בלי עזרה מבחוץ.
סבא מרבה לקרוא ולפתור תשבצים, בעיקר סבי אוהב לטייל בארץ ובחו"ל.

במסגרת המשפחה שמורחבת, בכוללת את אורלי בלה וארבעת ילדיה. ואת צפי אישתו וארבעת ילדיו.

סבי אוהב לשתות קפה עם חבריו ולהפגש אתם.

סבי מרבה לטפל בניהול הבית המשותף כאמור ועד הבית.
סבא וגם סבתא אוהבים הרבה תרבות ונחשפים המון להצגות ומופעים למיניהם (כול דבר שיש בו עניין).
לסיכום הדבר החשוב ביותר לסבי היינו המשפחה! לבלות עם המשפחה, להיות עם המשפחת ולטפל במשפחה.
זה היה סיפור חייו של סבי.